תחושת המסוגלת וחשיבת המצליחן
המסע עם ארטמיס נמשך ואתו השעורים והאימון הבלתי פוסק שלי בתוך החוויה, חוויה של מסע הכולל מפגש קסום נוסף עם השביליסט במצפה רמון. מפגש שלימד אותי על הצורך להיות כאן ועכשיו וליהנות משקיעות וזריחות, מרחב ומפגש עם אנשים מיוחדים, אנשים על גלגלים ובעל מאפיה במצפה עם תובנות על העולם ויד המכינה קינוחים מכל קצוות עולם... רק אם אני משחרר את החשש והפחד מהצעד הבא ניתן ליהנות מחוויית הדרכים חוויה המפגישה מפגשים מדהימים אך גם הם ממשיכים ונעלמים ואם אני לא נוכח וחווה אין דרך לשוב לרגע הקסום המיוחד הזה. ברגע שאני נוכח בדרכים בכאן ועכשיו הלב והראש נפתחים באמת לקבל את חוויות המסע ללמוד ולאמן שרירי נפש חדשים שלא ידעתי על קיומם.
.jpg)
בשבוע האחרון ארטמיס הציבה אתגרים, שהשפיעו על שגרת החיים ושלחו אותי להתאמן על המיומנויות הבסיסיות שמירה על תדר חיובי, ההבנה שהכל נעשה למען טובתי העליונה ותפיסת המסוגלות של המצליחנים. אתגר ראשון, תקלה ברדיאטור שגרמה לכל נוזל הצינון ברכב להעלם ולמנוע להגיע לטמפרטורות בעייתיות דווקא בירידה מכביש מהיר בדרך חזרה משלומי ולקראת התארגנות לפגישה חשובה, תקלה שגרמה לי להרים טלפון בהול לציקי, האחד והיחיד, מנהל המוסך לקריאת עזרה ולאבד אוריינטציה קלה ואף לתת לתחושת תסכול להתגנב לתוך מחשבותיי. רק אחרי מספר נשימות ומעבר חשבתי לתהליך של התגייסות ופתרון בעיות, הצלחתי להיזכר שכל הבית נמצא איתי ואיתו גם כל כלי העבודה שלי, עוד מאמץ קטן וחזר אלי הביטחון בדרך וביכולות, תחושת מסוגלות והנאה חזרה לקנן וגם הזיכרון והתחושה שאני בעצם, די יודע לגשת למנועים וגם די חובב גריז שמן ומפתחות מיוחדים... כמה דקות אחרי נמצא הצינור שהשתחרר סגירת בנד קלה, מילוי מים והופ אני בהמשך הנסיעה ובהמשך המסע.
בורג של דלת המיקרו גל שהשתחרר ועיצבן לאחר שתוקן כבר פעמיים אבל לפתע נידלק הרעיון כיצד ניתן לסדר לגמרי אחרת את הדברים ואיך ניתן בעצם לשפר וליצור חיים נוחים ומדויקים יותר. שוב עולה חיוך של מסוגלות ותודה על כך שאתגרים מוציאים ממני פתרונות יצרתיים ומדויקים וגם מאתגרים את הנכונות שלי להתפשר עם הקיים או לשאוף אל האפשר ומעבר לו.
חדירת מים טורדנית מגג הרכב דווקא לקראת ימי החורף, חשדתי בה בטפטוף הגשם לפני שבועיים אבל הדחקתי את המחשבה ובעקר את הפעולה הדרושה. עוצמת הגשם המגיע חייבה הפעם בדיקה מסודרת ואכן יש חדירת מים ונזילה, שדים אפלים יצאו מרבצם על הדרך שבחרתי ועל היכולת של ארטמיס באמת לשרת את המטרה ועל קצב ההוצאות כולל המחשבה ותמונת העתיד של סופ"ש גשום בו אני יושב עם דליי מים בתוך הקרוואן או נימלט למקלט יבש ומשאיר את כל הציוד לצוף בימי הגשם. שוב יציאה ממצב של מחשבות שלא מקדמות אל מוד של פעולה ועשיה, חומרי אטימה נקנו, בדיקה שיטתי נעשתה לאיתור נקודת הכניסה של המים, ולאחר יומיים של עבודה מאומצת בוצעה אטימה ביום חמישי בערב, חמש שעות לפני שהגשם הראשון הופיע וניתך בעוז על גגה של ארטמיס, וכן ברור לי שאני צריך לחזור על פעולת האיטום כשהכל יתייבש אבל סופ"ש גשום של גשם רוחות ברקים ורעמים עבר עלי בחמימות וביובש בתוך ארטמיס המכילה. ריקוד השמחה של יום שישי בערב, בידיעה שניצחתי את הנזילה אך בעיקר התגברתי על תגובות אוטומטיות שלי ופעלתי בדרך שונה עם תוצאה שונה..היה מושלם...ולשמחתי לא מתועד.
וכך בשבוע אחד מאתגר מדרום לצפון זכיתי לאימון נוסף של תנועה, התמקדות בעשיה ובעיקר של תחושת מסוגלות ואמונה בדרך בה בחרתי ללכת השנה.
