מבוא לנדודים בשטח #4
מתקרבים לאורבניות
רקפת וסיימון הם השכנים הזמניים שלי בחניון לילה בהר איתן, מעל מעיינות הסטף. כשראיתי את הקרוואן שלהם חונה לידי, חשתי הקלה. אני לא לבד ביער. אצל הקרוואניסטים מסתבר שהכל זמני.
יום לפני כן בשעות אחר הצהרים יצאתי בנסיעה ארוכה ממצפה רמון לירושלים. אני נוהג בג'יפ חזק ולמוד שטח, לנדקרוזר הוותיק שלי בן ה- 13, אך גם הוא מתאמץ לא מעט כשעליו לגרור קרוואן על כביש מהיר. כשהוא נוגע בשמונים קמ"ש מלמטה, הוא מביע את תרעמתו בזיגזג עצבני ואני חייב להאיט. לשמחתי לקחתי עמי טרמפיסט ארגנטינאי, וכך יכולתי לתרגל את הספרדית האהובה עלי מאז שהייתי באמריקה הלטינית, ולהחליף איתו סיפורים במשך ארבע שעות הנסיעה.
יום לפני כן בשעות אחר הצהרים יצאתי בנסיעה ארוכה ממצפה רמון לירושלים. אני נוהג בג'יפ חזק ולמוד שטח, לנדקרוזר הוותיק שלי בן ה- 13, אך גם הוא מתאמץ לא מעט כשעליו לגרור קרוואן על כביש מהיר. כשהוא נוגע בשמונים קמ"ש מלמטה, הוא מביע את תרעמתו בזיגזג עצבני ואני חייב להאיט. לשמחתי לקחתי עמי טרמפיסט ארגנטינאי, וכך יכולתי לתרגל את הספרדית האהובה עלי מאז שהייתי באמריקה הלטינית, ולהחליף איתו סיפורים במשך ארבע שעות הנסיעה.
התמקמתי ביער ירושלים, בין עצי אקליפטוס אוסטרלים שמרגישים בבית כאן בארץ ישראל. אני עדיין לא מיומן ולקח לי שעה וחצי להעמיד את הקרוואן על ארבעת המייצבים, להעלות את צידו השמאלי על מגביהים כדי להביא אותו קרוב לאיזון אופקי, לייצר אבטחה נגד הידרדרות הרכב, ולנתק ממנו את הג'יפ. עוד כמחצית השעה טרחתי לנוח ולהתקלח מזיעת ההתמקמות. חששתי להשאיר את הקרוואן ביער לבד ובכל זאת יצאתי לבלות את הערב בירושלים ולחוש את החזרה לאורבניות. בלילה כשחזרתי אל היער שמחתי למצוא קרוואן חונה לידי.
בשבת עלה השחר יחד עם סגר ראש השנה. הצעתי לסיימון ורקפת להצטרף אלי לרחצה במעיינות הסטף. הגענו לעין ביכורה ומצאנו את הבריכה עם המעיין השופע ריקה מאדם. "לא להאמין," מלמלה רקפת, "אני כבר שנתיים גרה כאן בחניונים בסביבה ולא ראיתי שבת ללא מטיילים בסטף" . לאחר הרחצה עמדנו על הטראסות, כירסמנו אגוזי מלך ותאנים היישר מן העצים והבטנו בנוף של הרי ירושלים. מושב אבן ספיר מכסה גבעה עגולה מול עינינו ובמורדותיו נמצא מנזר יוחנן במדבר. סיימון שהוא מדריך בעברו והבעלים של סוכנות ציוד הטיולים לפידות, הצביע על שלל נקודות חבויות בהרים, כאן חרבת סעדים, ושם הדרך לאבן ספיר, ומכאן ממשיכים בנסיעה אל כפר ערבי שננטש ב 48 והיום יש שם בורות מים וחורבות ועוד מקום מצויין להעמיד שם קרוואן.
רקפת סיפרה שלפני כשנתיים התרוששה עקב מעשה תרמית של נוכל ונותרה חסרת כל ובעלת חוב. "הייתי בשפל המדרגה אבל לא נשברתי. בעזרת "הדסטארט" הצלחתי לגייס סכום נאה ולקנות את הקרוואן מדגם היימן, ולצאת לחיות חיים חסכוניים, ללא שכ"ד וארנונה, וגם להגשים חלום ישן של חיים בבית על גלגלים, שלא יכולתי לבצע כשהילדים שלי היו קטנים".
אחד הבנים ובתה הצעירה של רקפת באו לבקר את האם הנודדת בדרכים היום. במכונית פרטית הם הגיעו אל החניון למפגש משפחתי חמים ונעים. בגיל העשרה הם דחו מכל וכל את החלום של אמם לגור בקרוואן, זה צפוף, רחוק מהחברים, ומה בכלל יגידו החברים."היום", צוחקת רקפת, "כבר יש סימנים שלפחות שניים מהארבעה שלי שואפים לחיים על גלגלים" .
כבר שנתיים ימים חלפו מאז שרקפת נכנסה אל הקרוואן שרכשה, והחלה בחיים החדשים שלה. מאז היא שוהה ביערות ההרריים שמקיפים את ירושלים. שבוע שבועיים בחניון אחד, ואז עוברים לחניון אחר, לפעמים כי הפקחים מטרידים ומאלצים אותה לעזוב, לפעמים סתם כי מתחשק להחליף את תמונת הרקע.
רקפת היא מורה בתיכון. את התפקיד הנוכחי שלה בבית ספר התיכון בבן שמן, היא קיבלה למרות, ואולי בזכות, הצהרתה שהיא מגיעה בעיסקת חבילה עם הקרוואן שלה. אז כרגע, לתקופת העבודה הנוכחית שלה לפחות, היא מסודרת.
גידי בשן, ידידי משכבר הימים, חי בשמורת הסטף עם אשתו טל מזה שלושים שנה, בבית מקסים בין טראסות עצי פרי ארצישראלי, ומטפח את יערות קק"ל באזור.היום אין בארץ חוקים שמסדירים את חניית הקראוונים, לדברי גידי. בארצות אירופה וארה"ב יש חוקים ברורים, חניות מוסדרות בתשלום עם אספקת מים, חשמל ושאר צרכים. בארץ הכל פרוץ, ובעצם האפשרות לחנות לאורך זמן במקום אחד כרוכה במשא ומתן בין הפקחים לדרי הקרוואנים. בדרך כלל אחרי שבוע יראו הפקחים קוצר רוח ויבקשו ממתיישבי היער להמשיך בדרכם.
ברור שהנושא הזה מרתיע אנשים רבים מלבחור בדרך חיים שכזאת. רקפת היתה בין האנשים שישבו מול גידי בניסיון להסדיר את נושא חניוני הקרוואנים בתקנות ברורות, היכן מותר לחנות, לכמה זמן, באילו תנאים."הלב שלי רוצה לשמר את תחושת החופש מהממסד שנמצאת אצל כל קראווניסט" , אומרת רקפת, "יחד עם זאת השטח הפרטי והחוקי שקיבלתי בבן שמן להעמיד את האוטו קרוואן שלי עכשיו נותן לי שקט נפשי שהיה חסר לי עד עתה".
"אנחנו דור המדבר" מחרה סיימון אחריה. "מתישהו זה יקרה וימסדו את כל נושא הקרוואנים ויהיו פה כפרים על גלגלים שיפעלו לפי החוק, לטוב ולרע. עד אז תן ליהנות מהחופש והשקט". הוא מוזג לעצמו עוד כוסית של היין של סגל ומרפה את גופו לתוך כסא נוח.
"אנחנו דור המדבר" מחרה סיימון אחריה. "מתישהו זה יקרה וימסדו את כל נושא הקרוואנים ויהיו פה כפרים על גלגלים שיפעלו לפי החוק, לטוב ולרע. עד אז תן ליהנות מהחופש והשקט". הוא מוזג לעצמו עוד כוסית של היין של סגל ומרפה את גופו לתוך כסא נוח.
זום אאוט, זוג כסאות עם רקפת וסיימון יד ביד, מתחת לצלון של הקרוואן, בין עצי אקליפטוס, מול נוף הרי ירושלים, מושב ומנזר. קאט.
